מעבר לבד
מוזיאון המזגגה, קיבוץ נחשולים, יולי 2020
נעילה: שבת, 10.10.2020
אוצרת: ברכה זילברשטיין
תערוכת היחיד של ענת וייס בנויה מסדרות פיסוליות הקשורות לזוגיות ולהוויה הנשית, הרכה והחמה אותם יוצקת האמנית לזכוכית הקשה והקרה.
בסדרת "הדמויות המופשטות" הזכוכית מאפשרת לנו הצצה לנבכי האדם, כשחדירת האור אל החלקים השקופים ואף אל האזורים העמומים בעלי הטקסטורה, מאתגרת אותנו להתבוננות עמוקה אל הייחוד ואל חוזקו של האדם.
מסדרת "החולצות", מוצגת כאן חולצה נשית אחת, עשויה מבד דק ואוורירי, שעוברת בבית היוצר של האמנית למצב צבירה שונה, נוקשה ויציב העשוי זכוכית. הקפאת יופיו של הבד, שלל הקפלים ואמרות החולצה, מאפשרים לנו התבוננות ארוכה ותהייה לגבי משמעות הדימוי הנשי המובהק שמגולם בחולצה הרכה. הנצחת הרגע החולף מעוררת בנו סקרנות מי לבשה את החולצה, מהו הגוף המסתתר מאחורי החיץ שיוצרת החולצה. יציקת הבגד הנשי על משמעויותיו מחברת אותנו לפסלי האבן והחרס המוצגים במוזיאון שנוצרו על ידי אומנים בהשראת יוון הקלאסית, שם קפלי הבגד הזולגים ונצמדים בטבעיות אל הגוף מרמזים על שלמות ועל אידיאל הגוף הנשי.
בסדרת "קשרים במסגרת" האמנית מעמיקה ובוחנת את גבולות המתיחה של סוגי בד שונים, של אופני קשירה, של קשר הדוק – רפוי - מתפורר – נקרע – חונק, באנלוגיה לקשרים אישיים, חברתיים, כאלה ממושמעים ובגבולות המוסכמות, וכאלה החורגים מהנורמטיביות ופורצים את הגבולות ואת המסגרות.
בסדרת "עכבות במסגרת" השתמשה האמנית בדימוי מודולרי של עקבי נעל גבוהים המרכיבים ביחד טוטם, וכך ניתנת לו משמעות שונה מהקשרו כסממן נשי גרידא. בדרך כלל מאז היווצרן סימלו הנעלים גבוהות העקב סוג של העצמה מול עכבות, מיניות מוחצנת מול אלימות פאלית, בעוד כאן מוקנית להן משמעות פמיניסטית.
רב-שיח שהוקלט בזום:
