Behind the Mirror

השקיפות, אותה איכות חמקמקה של חומרים, תכונה פיזית-מטאפיזית הנעה על המתח שבין גלוּי למוּסתר, בין נראות לאי-נראות, היא ציר שסביבו נסוב שיח אמנותי ופילוסופי כאחד. במובנה הפשוט, היא מאפשרת למבט לחלוף דרכה ללא הפרעה, אך בתערוכה היא מתגלה ככלי החושף רבדים סמויים של המציאות, שאינם נלכדים במבט ראשון.

הצלילות אינה רק תכונת פני השטח, אלא הופכת בידי האמניות המשתתפות בתערוכה למערכת סימנים של היסטוריה וזיכרון, החורגת מהחומר ונפרשת כמרחב פרשני. האמניות בוחנות את השקיפות לא רק כתכונה פיזית, אלא כמהות רעיונית-קיומית. הן יוצרות ומייצגות שכבות של חומר וזיכרון, את המתח בין האובייקט לדימוי החמקמק הנלכד בתוכו, ומשחקות עם מעבר ושבירות האור, עם נזילות הדימוי.

בתערוכה מוצגים אובייקטים בזכוכית ובפרפקס לצד עבודות צילום, וידאו וציור – בכולם טמון הרצון לחקור את הנראה והנסתר, האור והצל, הנוכחות וההיעדרות. אלא שהנוכחות כאן חמקמקה, נתפסת רק ברגע שהיא נעלמת, שקופה בדיוק במידה שבה היא מסתירה. הזכוכית, במובנה הרחב – לא רק כחומר אלא כמטאפורה – הופכת לאמצעי ללכידת משקעי העבר, להתבוננות ברגעי ביניים, באותם רגעים שבהם הדימוי נוכח-נפקד, מתקיים כעקבה, כהשתקפות, כמשקע של זמן בתוך החומר.

כמו פני מים הרוטטים למשב הרוח או קרני אור הנשברות בגביש קריסטל, כך גם היצירות בתערוכה נעות בין צלילות ובהירות לבין שקיפות מטעה. שהרי השקיפות אינה מבטיחה אמת; היא מגלמת גם את אפשרות האשליה, את טשטוש הגבולות בין הנראה והממשי, בין הנגלה והמומצא.

בעידן שבו המציאות הופכת לזירה שבו הכל לכאורה גלוי, אך בפועל מתערפל מאחורי מסכים של דימויים כפולים, נרטיבים חמקמקים והבטחות ריקות, העבודות בתערוכה מציעות חקירה מחודשת של הבלתי-נראה. הן מציבות סימני שאלה על מה שאנו רואים, על מה שאנו חושבים שאנו רואים, ועל מה שאולי לעולם לא נוכל לראות באמת.

אוצרות: ורה פלפול ושרי פארן